60 שנה למהות וואדי-סאליב
ב-9 ביולי 1959 פרצו בשכונת 'וואדי סאליב' בחיפה מהומות אלימות שזעזעו את המדינה הצעירה ואשר השפעתן ניכרה מאז למשך שנים ארוכות ויש הסבורים שעד היום הזה.
הרקע למהומות היה למעשה מרי חברתי של התושבים המקומיים, יוצאי עדות-המזרח, נגד הממסד ונגד מפלגת מפא"י השלטת במדינה וזאת על רקע עדתי מובהק.
ההתפרצות האלימה החלה כאשר הגיעו שוטרים ל'ואדי סאליב', בה התגוררו העולים מצפון-אפריקה בבתים ערביים נטושים, לעצור את הסבל עקיבא-יעקב אלקריף, בגלל קטטה שפרצה בקפה 'רוזיליו' המקומי. במהלך העימות נורה אלקריף ברגלו ולימים נותר משותק על כיסא-גלגלים, מבלי שזכה לקבל פיצוי כלשהו מהמדינה או המשטרה.
בעקבות המעצר והירי החלה הפגנה המונית של תושבי 'וואדי סאליב', במהלכה עלו לשכונות 'הדר' ו'הכרמל' המבוססות, שם בזזו חנויות, חיבלו ברכוש-ציבורי והפכו את מועדוני ההסתדרות ומפלגת מפא"י.
העימות של המפגינים האלימים עם השוטרים גרם לפציעתם של 34 שוטרים ו-2 מפגינים ומיד לאחר מכן פרצה שביתה-כללית בעיר חיפה.
'מהומות וואדי סאליב' גרמו זעזוע חברתי-פוליטי, בעקבותיו האשימו אנשי מפא"י את מנחם בגין בליבוי המהומות . הוקמה וועדת חקירה ממלכתית בראשה עמד השופט עציוני ובין היתר היא קבעה כי 'הייתה יד מכוונת בהתפרעויות' וכי 'המשטרה נהגה באיפוק'.
הפרשה הסתיימה כביכול בפינוי השכונה מתושביה, שקיבלו מגורים הולמים בעיר, אבל 'מהומות וואדי סאליב' הניחו את היסודות להקמת תנועת 'הפנתרים השחורים' בשנות ה-70 ולמאבקם נגד הממסד האשכנזי ומאוחר יותר גם ל'מהפך' שהתרחש בשנת 1977 עם עליית 'הליכוד' לשלטון.
מי שמתעניין קצת יותר לעומק ברבדים העמוקים יותר של החברה הישראלית יודע כבר לזהות את 'מהומות ואדי סאליב' הקרובות.