מי זוכר את המכולת?

בשבוע שעבר סיפרנו כאן על אודות 'הצרכניה' ונזכרנו כי כמעט בכל שכונה נמצאה גם 'מכולת' שכונתית. הרבה לפני עידן ה'קניונים' ומרכזי הקניות הגדולים והעמוסים, נהגו הכל לרכוש את מרבית מוצרי המזון ב'מכולת', חנות קטנה שהכילה כמעט כל דבר לו נדרש הציבור.

אפשר היה לקנות ב'מכולת' חצי-לחם, גבינות במשקל, פרוסות-נקניק, דג-מעושן, שימורים ומוצרי-חלב וזיתים במשקל.

היתרון הגלום ב'מכולת' היה בכך שהבעלים הכירו מקרוב את הלקוחות ואף ידעו את הרגלי הקניות שלהם אבל היתרון הבולט יותר היה בכך שניתן היה לסיים את הקניות ולומר לבעל-המכולת " תרשום לי!". הוא היה 'מחשבן' את הקניה ורושם בתוך פנקס קטן או מחברת את הסכום ובסוף החודש היו הלקוחות משלמים לו עבור מה שרכשו...

השימוש ב'מכולת' הביא גם להמצאת סלי-פלסטיק קשיחים ומיוחדים, לשאת בהם את המוצרים ולימים גם את עגלת-הקניות, שסייעה להעמיס על שני גלגליה את המוצרים ובהם חצי-אבטיח ...

'המכולת' הייתה גם מקום מפגש קבוע לאנשי השכונה ובהם ילדים שנשלחו לבצע את הקניות ובתמורה זכו לקבל 'מסטיק עגול' או 'בזוקה' ו'קרטיב' בקיץ ובכלל: המוסד הזה עבר מהעולם ופינה את מקומו לענקים חסרי אווירה ואנושיות.

חבל שאין יותר 'מכולת' בנמצא...