ממתי יש לנו אבטיח בלי גרעינים?
במשך שנים רבות שלט בישראל ללא עוררין האבטיח בעל הגרעינים השחורים' שהיו גם מקור מקובל לפיצוח וקשה היה להעלות על הדעת אבטיח בלי גרעינים.
בשנת 1954 שלח הברון רוטשילד את אנשי חברת פיק"א שבבעלותו, לערוך ניסוי בארץ, לגידול אבטיחים ללא גרעינים למטרות מסחריות. הברון האמין במוצר ומקס רואו מנהל פיק"א, פנה במצוות הברון למוסד פוליטכני באלבמה ארה"ב' לבקש לבצע ניסוי לגידול האבטיח 'החדש' אלא שהניסוי לא mלח ואז פנה נציג הברון לחברה היפנית 'סקטא-יוקוהמה' שמכרה בזמנו זרעים לאבטיחים ללא גרעינים.
השיטה לגידול אבטיחים כאלה פותחה ביפן כבר בשנת 1939 כאשר הנדסו שיחי אבטיחים מיוחדים שהניבו פירות בלי גרעינים.
כעבור זמן מה שלחו היפנים ארצה קטלוג מוצרים שכלל הסברים על יתרונותיו של האבטיח נטול הגרעינים ובו הדגישו כי מדובר בפרי מתוק יותר, עמיד בפני מזיקים' המניב כמות גדולה יותר של פירות מאשר האבטיח 'הרגיל' ויש לו קליפה קשה' שמחזיקה מעמד במהלך המשלוח ולבסוף, כי יש צורך בטמפרטורה של 26 מעלות לפחות לגידולו.
בחודש אפריל 1954 הוזמנו מיפן שני סוגים של זרעים והללו נזרעו בחלקת אדמה בפרדס-חנה. הניסוי הצליח והאבטיחים 'היפנים' אכן היו חסרי גרעינים, או בעלי גרעינים לבנים רכים.
אברהם הדס, מנהל המחלקה החקלאית של פיק"א, עמד בראש הניסוי' אולם למרות שהאבטיחים ללא גרעינים הבשילו שבועיים לפני האבטיחים המקומיים והחזיקו מעמד זמן רב יותר גם ללא צורך בקירור, התברר כי הגידול לא משתלo כלכלית משום שמדובר בפרי חד-עונתי שצריך כל שנה מחדש להזמין עבורו זרעים חדשים.
הניסוי זכה לפרסום בעיתונות הישראלית ועיתון 'על המשמר' מיום 16 ביולי 1954 פרסם כתבה תחת הכותרת " אבטיחים בלי גרעינים- לא יהיה מה לפצח".
בסופו של דבר חגג האבטיח המקומי, בעל הגרעינים השחורים את ניצחונו על הפרי החדש' שרק בשנות ה-80 הצליח לחדור לשוק הישראלי אבל תמיד היה ונותר שחקן-משנה בשוק האבטיחים.