אין גמילה מסמים!
פרשת הקמת ה'הוסטל' לדיירי-רחוב ולמכורים-לסמים בגבעת-עדן ואולי אפילו במקומות נוספים בזיכרון-יעקב, הפכה משום מה לוויכוח, בין הגישה המצדדת בהכרה 'באחר' והתחשבות בצרכיו המיוחדים, לבין הזכות הטבעית להגנה מפני אנשים הנחשבים מסוכנים. אנשי הרווחה מחזיקים בדעה כי שיקום וטיפול ב'אחר' מוטב שיעשו בתוך הקהילה ולא במוסדות סגורים ומבודדים, אלא שבכל מה שקשור למכורים-לסמים, מדובר בסוג של אשליה, במקרה הטוב, או בהתממות ובורות, במקרה הפחות טוב.
צריך לקרוא לילד בשמו: מאחורי ההגדרה של 'מכורים לסמים' מצויים נרקומנים, אנשים שאינם יכולים לנהל חיי יום-יום מבלי להזדקק לסמים.
נרקומנים מסוגלים, נוכח ההתמכרות הגופנית והנפשית שלהם לסמים, לבצע כל דבר (!) במטרה להשיג כסף לרכישת הסמים ומכאן שמדובר בפצצה-אנושית מתקתקת.
כל הנתונים של משטרת-ישראל, שירות בתי-הסוהר והגופים העוסקים ב'מלחמה בסמים' מעידים על עלייה גוברת במספר הנרקומנים ובחיזוק הקשר בינם לבין ביצוע מעשי פשע.
יתר על כן, כבר הוכח בעשרות מחקרים כי נרקומן יכול להיות מוכרז, כמי שנגמל מסמים, רק אם סיים 7 שנים מאז סיום תהליך הגמילה ולא 'מעד' בדרך אף לא פעם אחת. מניסיון מצטבר של 20 שנה במגע עם נרקומנים ובכלל זה מתוך הכרות עם כל סוגי הטיפול למיניהם, אני יכול להעיד על כך שגמילה מסמים היא נחלתם של יחידי-סגולה בודדים בלבד!
גמילה מסמים אינה אלא פיקציה ובפועל אין חיה כזאת!
לידיעת כל המצדדים בהקמת 'הוסטלים' לדיירי-רחוב ונרקומנים במושבה!