למה לי חקלאות?
זיכרון-יעקב שומרת עדיין על מסורת רבת שנים ומקיימת לקראת חג-השבועות סוג של תהלוכה-חקלאית המורכבת מטרקטורים, עגלות וחקלאים, העוברים במרכז היישוב ומציגים בגאווה חלק מהכלים המשמשים אותם, סוג של סמליות שנועדה להדגיש כי למרות הכל, המושבה הזאת עדיין חקלאית.
עם כל הכבוד (ויש!) לחקלאות המקומית, צריך להודות על האמת: זיכרון יעקב ובה כ-24 אלף נפש, כבר מזמן אינה יישוב חקלאי. מרבית התושבים הם עירוניים שהחליטו להתגורר בזיכרון-יעקב ואין להם ולא כלום עם חקלאות.
לכך יש כמובן להוסיף את מצבה הכללי הגרוע של החקלאות בארץ בכלל ולכן גם ברור מדוע בזיכרון-יעקב נותרו עשרות בודדות של משפחות שהבני-הממשיכים מנסים להוציא לחם מן הארץ.
למי ששכח או לא ידע, הנה תזכורת קצרה: החקלאות על כל סוגיה וגווניה, היא-היא הקשר החזק והבלתי אמצעי לאדמת הארץ הזאת. אפשר לייבא ירקות ופירות מתורכיה(!) או מסין, אבל ככל שתוצרת-הארץ נדחקת לפינה, מתערער הקשר לאדמה ואת המחיר הנורא יישלמו בעתיד הילדים והנכדים שלנו.
אין הרבה ישראלים שמוכנים למצוא את עתידם בחקלאות והחקלאים עצמם נאלצים להעסיק עובדים-זרים, מה שמחריף עוד יותר את המצב.
למרות התהלוכה המסורתית של הטרקטורים במרכז המושבה בחג-השבועות, צריך לראות בעיניים פקוחות את העתיד להתרחש כאן, שהרי בעוד פחות מ-50 שנה זיכרון-יעקב כבר תהיה עיר שוקקת שצורכת מוצרים חקלאיים מכל רחבי העולם ואת שרידי החקלאות ניתן יהיה להציג לדורות הבאים אולי ב'מוזיאון החקלאות' שיוקם כאן על-ידי העירייה.
עצוב מאוד וחבל, אבל בינתיים חג-שבועות שמח וישר-כוח למי שעדיין מוציא לחם מהארץ!