חיפוש
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Black

שיר-השכונה...

התגוררנו בשכונות, אחרי המעבר מהמעברות והפחונים, צצו 'הבלוקים' שהפכו לשכונות-רכבת והיו המעוז והבית והציר המרכזי של החיים, בלי טלוויזיה ושאר אמצעי תקשורת מוכרים. לחיבור קו-טלפון המתינו שנים ובכל שכונה נמצאה מכולת או צרכניה, אפשר היה לקנות חצי-לחם בנייר פרגמנט ועברו בה באופן קבוע אוטו-לחם, עגלת-נפט, מוכר-קרח, חלבן, 'אלטע-זאכן' וגם מוכרי תירס-חם, עיתונים וגרעינים.

בשכונות רבות נמצא מרכז-מסחרי ובו ספר, סנדלר, חייט, שען, תא טלפון-ציבורי שפעל על אסימונים והיו גם חנויות של בגדי 'אתא'.

בין הבתים נמצא בור-סיד וכמעט לכל דירה ב'בלוק' היה 'בלקון' ו'תריסול' וסביב עוד שרדו אסבסטונים .

בקיץ ישבו על ה'וורנדה' בגופיות, אוכלים אבטיח קר מול השקיעה ומי שהיה לו מקרר חשמלי נחשב עשיר. ישבנו צמודים למכשיר-הרדיו שחיבר אותנו לעולם, ממנו בקעה כל יום 'התעמלות הבוקר והאזנו בשקיקה לתסכיתים ששודרו (בעיקר ל'פול טמפל') ומאוחר יותר הגיעו הטרנזיסטורים והשכונה כולה האזינה ל'שירים ושערים'. קופת-חולים, הדואר וחלק מסניפי הבנקים היו מקום-מפגש להתרועע בו בעיקר בגלל התורים הארוכים ועל כל הגגות היה דוד-שמש ואחר-כך אנטנה של הטלוויזיה, שצריך היה לכוון ולסובב אותה כדי להעלים את 'השלג' מהמסך-הקטן בו היה רק ערוץ-1 וסרט-ערבי בליל-שבת.

אחר-כך באה להקת 'התרנגולים' ושרה את 'שיר השכונה' שהיה להמנון של כל השכונות כולן והעיקר שכולם הכירו את כולם!

#זכרונים #חדשותבזכרונים #זיכרוןיעקב