להיות פטריוט זיכרוני!
אני לא זיכרוני, לפחות לא במובן המקובל של ההגדרה, בסך-הכל אני נחשב בעיני 'הזיכרונים' הוותיקים כחדש, משום שהגעתי לכאן עם אשתי לפני 40 שנה ואחדות...
גם השורשים שלי אינם נטועים באדמתה של המושבה, למרות שמרבית ילדיי ונכדיי נולדו כאן ואף על-פי כן, יש בי מידה של לוקאל-פטריוטיות.
לא הייתי מעלה בדעתי, למרות הניסיון הרב שצברתי והבמות שהועמדו לרשותי, להכפיש את זיכרון-יעקב. מעולם לא מצאתי את 'העוז' לפגוע בשמה של המושבה, למרות שאני ממשיך להביע את דעתי, נגד שחיתות-שלטונית, יחסי הון-שלטון, התנהלות לא תקינה ופגיעה בקשישים, נכים, ניצולי-שואה ועניים.
לא ניצלתי עיתון, אתר או רשת-חברתית להוציא דיבתה של זיכרון-יעקב ולהיות שותף לניסיונות להבאיש את שמה ברבים.
מסיבה זאת, קשה לי לקבל 'מודעות אבל' של מתנגדי 'פארק היין' בגנותה של המושבה זיכרון-יעקב. ההכפשה הגורפת הזאת, אינה מוסיפה כבוד לאלה העומדים מאחורי המודעות המעליבות הללו, כאילו מדובר במחאה נגד שלטון-זר. עם כל הכבוד לזכות להביע דעה, יש גם דרכים מכובדות יותר מאשר 'לקבור' את זיכרון-יעקב, גם כאשר מדובר בהתנגדות להקמת דירות במסלול 'מחיר למשתכן'. פרסום 'מודעות אבל' לזכר זיכרון-יעקב, הוא מעשה מכוער הראוי לכל גנאי.
בדיוק באותה המידה, קשה לקבל בשוויון נפש הכפשה של המועצה-המקומית, באמצעות פרסום פחדני-אנונימי, במיוחד כאשר מדובר במי שמסתתר מתחת לשמלה מגוננת של חסרי-אומץ ציבורי. שקרים, כזבים, לשון-הרע ודברי-הבל, שאינם חתומים בידי מפיציהם, הם נחלתו הפרטית של הפחדן וראויים להתעלמות, אבל גם הם רחוקים מאוד מפטריוטיות-מקומית, בעיקר משום שניזונים מאינטרסים פוליטיים באושים.
אני לא זיכרוני במובן המקובל של ההגדרה ואני חי כאן רק 40 שנה ואחדות, אבל אני פטריוט-זיכרוני ומתבייש במי שחוצה את כל הגבולות.
זיכרון-יעקב כבר הוכיחה, במשך 136 שנות קיומה, כי היא חזקה יותר מכל מכפישייה ומקטרגייה!