חיפוש
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Black

תעלומת מטבעות-הזהב טרם נפתרה


בחוברת מיוחדת שהוציאה לאור 'כרמים- מרכז התיעוד והמידע' של זיכרון-יעקב, לרגל ציון 100 שנה לקליטת מגורשי יפו-ת"א במושבות זיכרון-יעקב ושפיה, הופיע אזכור בדבר העלמם של מאות מטבעות-זהב אשר יועדו להגיע לידי מחתרת ניל"י ואשר נעלמו באופן מסתורי ולא נודע גורלם עד עצם היום הזה.

הפרק הזה לא מופיע בהצגה הרשמית של תולדות מחתרת ניל"י ואף לא נלמד בשיעורי ההיסטוריה בבתי-הספר ועם פרסומו המחודש, באותה חוברת של 'כרמים', עורר תגובות רבות ועורר עניין רב.

מאז הצטבר מידע נוסף, סביב פרשה זאת ומערכת 'זכרונים-כרמים' מציגה כאן את עיקרי הסיפור המעודכן ותשמח לקבל עוד פרטים (מבוססים!) שאולי יובילו לפתרון התעלומה.

בשנת 1917 נעלמה כמות גדולה של מטבעות-זהב, שהוטבעו בזמן מלחמת-העולם הראשונה ושהגיעה באוניה הבריטית 'מנאגם' לחופי-עתלית. חלק מהמטבעות הללו הועבר לידי 'וועד ההגירה' בראשותו של מאיר דיזנגוף, לנוכח המצוקה הכלכלית הקשה בעת המלחמה. כאשר נחשפה מחתרת ניל"י ועמה נחשפו בשווקי הארץ המטבעות הזרים, הוחלט להחזיר לאנשי ניל"י כ-50 אלף פרנקים, אולם אנשי ארגון 'השומר' התנגדו לכך נמרצות וסברו שאין להחזיר לניל"י את מטבעות-הזהב.

בוצעה אז פנייה על-ידי צבי נדב (יליד עין-זיתים בשנת 1891 שהיה פעיל מרכזי ב'שומר' ונמלט לאודסה מפחד העותומנים, נפטר ב-1959) ועל-ידי שמואל הפטר (יליד 1891, גם הוא פעיל מרכזי ב'שומר', נפטר בשנת 1963) והשניים פנו לאפרים בלומנפלד, שהחזיק במטבעות-הזהב בפרק זמן קצר. הם קיבלו את המטבעות והבריחו אותן בעגלה עד תל-עדש וחלק מהן שימש כפי הנראה לאסירים הכלואים בכלא-דמשק, אבל בקרב אנשי 'השומר' נשמעו טענות על שימוש לא ראוי באוצר מטבעות-הזהב.

בשלב מאוחר יותר של המלחמה, דרש מאיר דיזנגוף לקבל בחזרה חלק מהכסף, אבל לא נענה. בעקבות הפרשה הזאת החליטה מועצת מפלגת 'פועלי ציון', בראש-השנה תרע"ט-1919, להודיע על ניתוק הקשר עם ארגון 'השומר' ועקבות מטבעות-הזהב לא נודעו.

קיימת גם זווית אחרת של הסיפור, כפי שניתן למצוא בספרו של אהוד בן-עזר: מדובר בספר 'ג'דע', סיפורו של אברהם שפירא, שומר-המושבות ( סדרת ראשונים, יד בן-צבי בהוצאת עם-עובד שנת 1993 בפרק-14) שם נכתב כי : " במלחמת-העולם הראשונה נשלחה תיבת מטבעות-זהב באמצעות אנשי 'השומר' מתל-אביב לטבריה ועקבותיה לא נודעו עד היום".

אבל קיימת עוד גרסה לאירוע המרתק הזה:

אנשי מחתרת ניל"י העבירו סכומי כסף גדולים ממצרים, לשם סיוע ליישוב בארץ-ישראל, להתמודד עם המצוקה בעקבות הרעב ששרר בתקופת המלחמה-העולמית הראשונה. הכספים הועברו באמצעות ספינת הריגול הבריטית 'מנאגם' לחופי-עתלית.

ב-15 באפריל 1917 הגיע משלוח זהב ראשון ממצרים לעתלית ואחר-כך הועברו כספים בדרך זאת באופן קבוע. ההערכה היא שמדובר בכ-25 אלף לירות-טורקיות בזהב, שנאספו מיהודים ברחבי העולם והועברו למצרים, כאשר הוקפד על משלוח במטבעות-זהב שערכן יציב וגבוה יותר משטרות. המטבעות הועברו לידי 'וועד ההגירה' בראשות מאיר דיזנגוף, שחילק אותן למגורשים מיפו-ת"א ולעניים.

על-פי הגרסה הזאת, חלה התפתחות דרמטית בסיפור, כאשר יוסף לישנסקי, לוחם מחתרת ניל"י הובא ב-2 באוקטובר 1917 על-ידי אנשי ארגון 'השומר' לכפר-גלעדי. יוסף לישנסקי שברח מפני התורכים, פגש באנשי 'השומר' שהסכימו לקחת אותו עמהם צפונה, למרות היחסים העכורים בין שני הארגונים וזאת לסייע לו לברוח ללבנון. יוסף לישנסקי מסר להם את מקום הימצאו של אוצר מטבעות-הזהב והעדיף שאנשי 'השומר' יקבלו אותו על פני התורכים. מלוויו החליטו בשלב הזה לחסל אותו, כאשר הגיעו לנחל-עיון, אולם הוא רק נפצע מהירייה שכוונה אליו והצליח להימלט מפניהם ולהגיע למשפחתו במטולה ולאחר זמן, ברח דרומה לכיוון עזה ולנגב, עד שנלכד בידי בדואים שמסרו אותו לידי התורכים וסופו שנתלה בכיכר המרכזית של דמשק, יחד עם חברו למחתרת ניל"י, נעמן בלקינד. ב-16 בדצמבר 1917.

בעקבות עדותו של יוסף לישנסקי, מצאו אנשי 'השומר' את אוצר מטבעות-הזהב והשאירו אותו ברשותם.

האוצר נתגלה ב'חוות פוריה' שהוקמה בשנת 1911 והייתה חווה-חקלאית משגשגת שהתדרדרה, אך נותרה בידי ארגון 'השומר', שם הוחבא אוצר מטבעות-הזהב ונקבר במקום מסתור.

'אחוזת פוריה' פורקה וננטשה ונעשו ניסיונות ליישבה מחדש, כמו למשל בשנת 1946 עבור קבוצת 'אלומות' ואחר-כך עבור הפלמ"ח. לימים הוקמו בסביבותיה שלושה יישובים ואכסניית-נוער.

כל הניסיונות למצוא את אוצר מטבעות-הזהב באזור זה ובמקומות אחרים, עלו עד כה בתוהו.

'זכרונים-כרמים' תשמח כאמור לקבל עוד פרטים אודות פרשה עלומה זאת.

#זכרונים #דפיכרמים #זיכרוןיעקב