בחודש אדר: 178 שנים ל'עלילת דמשק'
מחר א' אדר תשע"ח ימלאו 178 שנים ל'עלילת דמשק', אחד האירועים המסעירים והדרמטיים ביותר שהתרחשו בזמנו ואשר מטבע הדברים, נשכח מהזיכרון הקולקטיבי. מפאת חשיבותו והשלכותיו מרחיקות הלכת החליטה מערכת 'זכרונים-כרמים' להציג תקציר העלילה, שהסעירה את העולם כולו, הרבה לפני שנוצרו כתבות-תחקיר ונולדה תקשורת-המונים משודרת.
בעבר כבר היו בעולם עלילות-שווא נגד יהודים ובהם הואשמו בביצוע רצח-פולחני. כך אירע בחלב (1810), בבירות (1824), אנטיוכיה (1826), חמה (1829), טריפולי (1834) ובירושלים בשנת 1838.
אולם נראה כי 'עלילת דמשק' עלתה על כולם, כאשר החלה ב-א' אדר ה'ת"ר 5 בפברואר 1840 בדמשק, בעקבות היעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי. על רקע זה הואשמו דמויות-מפתח בקהילה היהודית בדמשק בחטיפתם ורציחתם, לצורך שימוש בדמם, לאפיית מצות לחג-הפסח.
חקירה אכזרית שנוהלה על-ידי מושל סוריה ואשר לובתה בידי הקונסול הצרפתי בדמשק, הביאה למותם של מספר חשודים והעלילה הופסקה, רק לאחר התערבותם של אנשי-ציבור יהודים ומדינאים מהמערב.
הנזיר קומאסו, מי שהיה גם כומר במנזר הקאפוצ'יני-צרפתי ומשרתו המוסלמי איברהים עמארה, נעלמו יום אחד ולא נמצאו.
ספר יהודי בשם שלמה חאלק, אולץ בעינויים קשים, להודות באשמה ונקב בשמותיהם של 7 מנכבדי-הקהילה, שהיו שותפים כביכול לפשע ובהם שני רבנים. כל השבעה נעצרו, נחקרו ועונו בעינויים קשים, מה שגרם למותם של אחדים מהחשודים והאחרים הודו במעשה שכלל לא ידעו על קיומו.
משה אבולעפיא, היה בין המעונים והוא נאלץ להודות כי מסר כביכול את בקבוק-הדם של הנזיר, לרב הראשי של דמשק, יעקב ענתיבי, מי שהיה כביכול היוזם והמתכנן של הפשע המדומה.
מורד אל-פתאל 'הודה' בחקירתו באחריותו להיעלמות המשרת המוסלמי עמארה ואף הצביע על שאר 'הרוצחים,' אולם בחסדי-שמים הצליחו הרב ענתיבי וחשוד נוסף בשם מאיר פרחי, לעמוד בעינויים ולאחר זמן מה שוחררו ממאסרם.
הקונסול הצרפתי בדמשק, האמין לעלילה שנרקמה ושלח שיחזור-שקרי של הרצח לארצו. ב-28 בפברואר 1840 נמצאו בתעלה ברובע-היהודי, עצמות שיוחסו לנזיר שנעלם והם נקברו בטקס חגיגי, אף שברור היה לכל כי לא מדובר בעצמות של בן-אדם.
על רקע זה נחטפו ועונו 63 ילדים יהודים במאמץ להוציא מהם הודאות המפלילות את הוריהם.
גם קונסול אוסטריה בדמשק תמך בעלילה וכך גם הקונסול האמריקני שדיווח על כך למזכיר-המדינה שלו.
הסיפור הזה הגיע למשה מונטיפיורי שהצליח במאמץ רב, להשפיע על הסולטאן העות'מני להכריז על איסור מוחלט להפצת עלילת-הדם. המשורר המומר הייריך היינה התערב אף הוא בעניין וכך החלה דעת-הקהל בעולם להיחשף לעלילה המרושעת. משפחת רוטשילד הניחה ידה על מסמכים, שתיעדו את הפרשה והפיצה אותם בעיתונות-העולמית ובעקבות כך התחוללה סערה גדולה בדעת-הקהל ברחבי העולם.
משלחת יהודת-צרפתית בראשות אדולף כרמייה (שר-המשפטים) פעלה אצל שליט מצרים בדרישה להתערבותו בפרשה וכתוצאה מכך שוחררו 7 האסירים שנותרו בחיים ואילו מושל-דמשק, הוצא להורג.
מי שסבר כי בכך הסתיימה 'עלילת דמשק' נוכח לדעת כי חי באשליות: בשנת 1983 בשלהי 'מבצע שלום הגליל' פרסם שר-ההגנה הסורי מוסטפא טלאס ספר בשם 'מצות ציון' ובו חזר בפירוט רב על 'עלילת דמשק' ובהקדמתו אף כתב כי מדובר בפרשה המוכיחה כי אין לעשות שלום עם היהודים...
178 שנים חלפו מאז, אבל נראה ששום דבר לא השתנה ו'עלילת דמשק' ממשיכה להזין את השנאה ליהודים.