למה מתנגדים המרצים לקוד-האתי?
פרופסור אסא כשר הוציא תחת ידיו, לבקשת שר-החינוך נפתלי בנט, מסמך שזכה בכינוי ה'קוד-האתי' של המרצים באוניברסיטאות בישראל. מבלי להיכנס לפרטי-פרטים של המסמך הזה, 'השורה התחתונה' שלו אוסרת על מרצים באקדמיה הישראלית, להביע במהלך הרצאותיהם עמדה פוליטית, במיוחד בנושאים השנויים במחלוקת ציבורית ואף הוצע לנקוט צעדים נגד מרצה שיעבור על סעיפי ה'קוד האתי'.
והנה רעשה הארץ, נוכח המסמך של פרופסור אסא כשר, כאילו מדובר בפגיעה קשה ב'חופש הביטוי' ובחירות האקדמית של המרצים.
לא צריך מאמץ מיוחד, על-מנת לזהות את מקורה של ההתנגדות והמחאה ל'קוד האתי': היא תולדה ישירה של בית-היוצר האנטי-ציוני והאנטי-יהודי בשמאל הישראלי, על גרורותיו ושופרי התעמולה שלו.
להתנגדות ל'קוד האתי' מטעם השמאל הישראלי, יש טעם ברור ופשוט, שהרי קבלתו ויישומו באקדמיה, יקשה על שונאי-ישראל (יהודים וערבים כאחד) להמשיך לנצל את הבמה והכספים שניתנים להם, להכפיש את המדינה ולהבאיש את ריחה בעולם.
כבר היינו עדים לנעשה באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת ת"א ובשלוחה של אוניברסיטת ביר-זית בחיפה, להסתה והכפשה נגד כל מרכיב יהודי-ציוני ובכלל זה, הזדהות מוחצנת עם הגרועים שבאויבי ישראל והכל מתוך קדושת 'חופש הביטוי' והדמוקרטיה הנאורה (והחד צדדית).
הגיע הזמן לבלום את התופעות הבזויות הללו, באמצעות 'קוד אתי' שימנע ממכפישי הציונות והיהדות, להמשיך לירוק על פני רוב הציבור הישראלי.
אגב, מרצים המסרבים לקבל על עצמם את ה'קוד האתי' מוזמנים לעבור לאוניברסיטת ביר-זית או למקבילתה בדמשק, שם יוכלו להנות מחופש ביטוי מוחלט ולא יהיו כפופים לשום 'קוד אתי'.