חיפוש
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Black

50 שנה למלחמה הראשונה שלי


קיץ 1967 זמן קצר לפני תחילת 'החופש הגדול' ואני תלמיד כיתה- ח' בבית-ספר דוד רמז בנהריה. בשכונת 'רסקו' של ה'ייקים' בצפונה של של נהריה, כבר הורגשה מזה זמן מתיחות רבה והמבוגרים דיברו ביניהם על הכנות לקראת מלחמה העלולה לסכן את קיומה של מדינת-ישראל, אבל אנחנו היינו עסוקים בהכנות לקראת מסיבת-הסיום והטקס המסמל את סוף דרכנו בבית-ספר יסודי, לקראת המעבר הצפוי לבתי-ספר תיכוניים.

כעבור מספר ימים הגיעו אלינו נציגים של העירייה ודרשו מאימא שלי, להכין ציוד האפלה לחלונות הבית, ציוד חירום כזה או אחר ולהיות קשובה להנחיות ולהוראות, באמצעות מכשיר הרדיו שלנו ולא כל-כך נתנו דעתם על כך, שאינה מבינה מילה בשפה העברית.

אבא ז"ל הלך לבית-עולמו כ-3 שנים קודם לכן והיא נותרה לבדה, במשק-העזר שלנו, יחד אתי ורק בדיעבד ואחרי שנים, למדתי לדעת, כי ימי הכוננות הללו היו לה קשים מנשוא, בעיקר משום שכבר חוותה מנוסה של הרגע האחרון מגרמניה הבוערת, שם הושמדה מרבית משפחתה וגירוש מחפיר נוסף מקניה, אליה הגיעה עם אבא ונאלצה לעזוב את המקלט שמצאה שם, בגלל מלחמת-העצמאות של הקנייתים.

ההמחשה לחרדה הגדולה, לחוסר הוודאות באשר למתרחש ולחוסר-האונים, הגיעה כעבור עוד ימים אחדים, כאשר טרקטור גדול של העירייה, הגיע לחצר שלנו ובתוך שעה קלה, חפר תעלה עמוקה ופקחי העירייה הורו לנו להניח מעל לתעלה לוח-עץ גדול, למלא שקי-חול, לדפן את שולי התעלה ולהניח חלק מהם על גבי הלוח. זה היה ה'מקלט' שלנו, בו הנחנו פנס, שמיכות, מים ותיק זעיר של עזרה-ראשונה.

ב-6 ביוני החרישה אזעקה רועמת את המדינה כולה ואימא ואני מיהרנו לנוס לתוך התעלה המגוננת. ההמתנה לרגע הזה נמשכה ארוכות וכאשר פרצה האזעקה לתודעה ובישרה על כך, שהחלה המלחמה, החלה המתנה לקראת הלא-נודע.

חלק גדול מהימים הבאים בילינו בתוך התעלה הזאת ורק מקץ שישה ימים התבשרנו כי ישראל ניצלה מחיסול וכי מדובר בניצחון של צה"ל, אשר ישנה אולי את המציאות ואת חיינו גם יחד.

זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי ואפילו אחרי מלחמת יום-הכיפורים, בה כבר נטלתי חלק פעיל כלוחם צה"ל ברמת-הגולן, לא יכול הייתי להעלות בדעתי, כי אימא שלי תמצא את עצמה, בבוא היום, מסתתרת שוב, הפעם בחדר-מקלחת 'מוגן' על-ידי יריעות-ניילון בעת 'מלחמת המפרץ' הראשונה. ..

#זכרונים #הסיפורהאישי #זכרוןיעקב