הגביע 'הכתום'
בניגוד לכל התחזיות של 'פרשנים' למיניהם, זכתה קבוצת הכדורגל של בני-יהודה ת"א בגביע-המדינה בכדורגל וזאת כ-36 שנה מאז זכייתה הקודמת בתואר הזה.
השמחה שסחפה את מרבית אוהדי הכדורגל בארץ, נוכח מה שהוגדר בתקשורת כ'הפתעה', נבעה בעיקר נוכח העובדה לפיה נחלה היריבה העשירה והשנואה, מכבי ת"א, כישלון נחרץ וסיימה שנתיים רצופות מבלי לזכות בתואר כלשהו, אחרי שתי אליפויות רצופות של הפועל באר-שבע.
אכן אין שמחה כמו השמחה-לאיד ובקרב אוהדי בני-יהודה ת"א היה אושר גדול, בעיקר משום שקבוצתם הצנועה גברה על 'גליית הצהוב' והעשיר, מה שהזכיר לרבים מאוהדי הכדורגל בארץ את הזכייה המפתיעה של לסטר סיטי באליפות אנגליה אשתקד.
גם בחגיגות שארגנו אוהדי בני-יהודה לאחר המשחק, 'זכה' ראש-העיר רון חולדאי לשריקות-בוז צורמות ורבים לא הסתירו את הרגשות הקשים שלהם, כלפי מי שעומד בראש העירייה ומתעלם מהם שנים כה רבות. " אילו זכו מכבי או הפועל ת"א בגביע, היה חולדאי מארגן במות-מרכזיות לחגיגות כמו ביום-העצמאות" אמרו אוהדי בני-יהודה במידה רבה של צדק.
אז נכון שמדובר במועדון ששחקניו אינם משכונת-התקווה וגם מרבית אוהדי הקבוצה לא מתגוררים ב'שכונה', בניגוד למה שהיה לפני 36 שנה, אבל בכדורגל, שכבר איבד מזמן את הצביון-המקומי ואת הזהות הלוקאל-פטריוטית, עדיין יש לבני-יהודה תג המאפיין את ההזדהות עם כל מה שמייצג את שכונת-התקווה ובעיקר, אין לו את מה שיש למכבי ת"א העשירה והמתנשאת וגם לא את מה שהיה להפועל ת"א שירדה מנכסיה בעקבות כישלון ניהולי-מקצועי מחפיר.
בשכונת-התקווה לא אוהבים את חיים רמון שהוריד את הפועל ת"א שאולה וגם לא את ג'ורדי קרויף הזר ומעדיפים לשאת בגאווה את הסמל-המסחרי של השחקנים: לב גדול וכתום!.
הזכייה של בני-יהודה בגביע-המדינה בכדורגל, היא אולי תזכורת אחרונה לאפשרות לפיה, נותר בכדורגל מקום של כבוד לרומנטיקה ולתשוקה למשחק, גם כשאין תקציבי-ענק ורק בשל כך ראוי לשמוח בשמחתה של 'השכונה'!.