'אנחנו שבויי מלחמה'!
שביתת-הרעב של האסירים-המחבלים, שהסתיימה השבוע מקץ כ-40 ימים, בהם שבתו-רעב כמה מאות אסירים-מרצחים, הזכירה לי שביתות אחרות שהתרחשו אי-שם בשנות ה-80 בבתי-הכלא בישראל ובאגף האסירים-המחבלים בבית-סוהר דמון.
אותה העת טרם הגיע החמ"ס לכוחו המוכר היום ומרבית האסירים הכלואים באגף, נימנו על ארגון הפת"ח וזרועות שונות של מרצחי הג'יהד. מרבית הציבור אינו מודע לכך שהאסירים-המחבלים מנהלים את חייהם בבתי-הכלא באופן כמעט עצמאי לחלוטין, כאילו שהם מצויים בשטח אקס-טריטורילי ולא בבית-סוהר. יש להם וועדות שונות ובהן וועדת-חינוך, ספורט, דת, חקירות, קנטינה וכיוצא בהן. וועדות אלה קובעות את אורח-החיים של הכלואים ולבד מקבלת עול המשמעת של חוקי-הכלא (עמידה לספירות, לבוש בגדי אסיר וכו') אין להם ולא כלום עם המתרחש בכלא, כי מבחינתם הם נחשבים 'שבויי מלחמה' המוגנים על-ידי אמנות בינלאומיות ולא אסירים 'רגילים'.
כתוצאה מכך, חייב הייתי למשל, לקבל פעם בחודש את דוברי ומנהיגי הפלגים השונים של האסירים-המחבלים בדמון, לשמוע את דרישותיהם, להחליט מה לאשר ומה לדחות. הפעולה הזאת מעוגנת היטב בתקנות ובנהלים של שב"ס וכך מצאתי את עצמי, יושב כל חודש מול 4-5 מנהיגי-דוברי המחבלים להאזין לדרישותיהם.
בדרך כלל הציגו בפני דרישות, שידעו מראש כי אינן בסמכותי להיענות להן, או שברור היה כי אדחה על הסף. כך למשל דרשו יום אחד, להתקין להם ווילונות-פלסטיק בתאי-המקלחות, לאחר שקרעו והשמידו את מה שהיה להם, או שדרשו לקבל תפוזים בהתאם למשקל מסוים 'המגיע' להם וכו'.( אישרתי להם התקנת הווילונות בתנאי שישלמו עבורם, מה שכמובן לא קרה ולגבי הפירות, הודות לעצה מבריקה של האחראי על המטבח בכלא, סיפקנו להם מיץ-תפוזים סחוט במקום תפוזים שלמים, עד שהבינו את הרמז וחזרו בהם...)
האסירים-המחבלים ניהלו גם רכישה מרוכזת של מוצרי-הקנטינה ובהתאם להחלטת וועדת-הקנטינה, בוצעה חלוקת המוצרים בין התאים, מבלי שנוכל להתערב בכך.
וועדת-החינוך שלהם הפעילה לא רק 'חוגים' ולימודים בתוך הכלא,, אלא דאגה גם ללימודים אקדמאים של האסירים-המחבלים בחסות המדינה במוסדות בעזה ובירדן.
לאורך כל השנים התנהל משא-ומתן עם האסירים-המחבלים בכל שביתת-רעב שפרצה, ממש כפי שאירע השבוע וכפי שיהא גם בעתיד, כי למדינת-ישראל לא 'כדאי' לשלם מחיר מותו של שובת-רעב, למרות הכעס והתסכול המלווים כל מי שעובד מאחורי הסורגים.