פחים-טמונים לא תמיד ידידותיים
הרעיון לקבוע בזכרון-יעקב פחים-טמונים, נועד להביא לשיפור הנקיון ואיכות-הסביבה, במקביל לכל הפעילות הברוכה של הפרדה בין סוגי אשפה ומחזור.
אלא שמתברר כי לא תמיד מדובר ברעיון ידידותי-לסביבה שהוא גם ידידותי לאדם ודוגמה לכך ראינו השבוע ברחוב-גאולים בשכונת נווה-שרת כאשר שתי נשים נאלצו לגרור את פח-האשפה הירוק שלהן לעבר הפח-המוטמן ושם להרים אותו, על כל כובד משקלו הרב, על-מנת לרוקן אותו לתוך הפח-המוטמן.
בדיקה קצרה העלתה כי, משאית-האשפה כלל לא אוספת את הפחים הביתיים-ירוקים בקטע זה של רחוב-גאולים והתושבים נאלצים לגרור, לסחוב או להרים את פחי-האשפה, כדי לרוקן אותם בפחים-המוטמנים.
כל עוד מדובר בצעירים בריאים וחזקים, יכול להיות שיש בעיסוק הזה גם יתרון ספורטיבי לחילוץ עצמות, אבל מה קורה לקשישים, זקנות או נשים בהריון? מדוע נגזר גם עליהם לעסוק בפינוי פחי-אשפה לפחים-מוטמנים?
פנינו בשאלה הזאת לראש-המועצה זיו דשא והנה תגובתו:
"שימוש בפחים טמוני קרקע הם הפתרון האקולוגי הטוב ביותר לשמירה על סביבה ירוקה ונקייה. המיכל עשוי מפלסטיק או בטון, מוטמן באדמה ובכך מונע ריחות רעים ונבירת בעלי-חיים. בזכרון-יעקב מושלכת האשפה היבשה למוטמן ואילו הרטובה בפחים חומים. תושבים אשר מתנהלים באופן נכון ומפרידים את האשפה על זרמיה, אינם נזקקים לפח הייבש יותר מפעמיים בשבוע. בכל העולם ואף בארץ, מקובל להציב פח-מוטמן עד 100 מטר מבית התושב".
