שנאה-עצמית: מחלה ממארת
מדינת-ישראל נגועה, כפי הנראה, במחלה-ממארת, שאינה מוגדרת בספרי-הרפואה, אבל היא אוכלת כל חלקה טובה ושמה 'שנאה-עצמית' והמדקדקים יעמדו על כך ששמה 'שנאת-חינם'.
מדובר בסוג של מחלה קשה, הפושטת בכל חלקי הגוף ומחפשת כל העת עוד איבר או תא להיאחז בו ולהביא להשמדתו המהירה. המחלה הזאת אינה חדשה, היא מופיעה בתולדות העם-היהודי מאז קיומו וכבר גרמה לאין-ספור אסונות אבל ניתן היה להניח כי, מקץ 69 שנות עצמאות של מדינה מודרנית וחזקה (כלפי חוץ!) תצליח ישראל למצוא מזור למכה הנוראה הזאת.
המציאות העצובה מוכיחה שלא כך הדבר ולזרועותיה של המחלה-הממארת הזאת, מתווספים כל העת תאים חדשים, רובם ככולם מסתתרים מאחורי 'קדושת הדמוקרטיה' ו-'חופש הביטוי'.
תנועות וארגונים וכלי-תקשורת שונים, מ'שלום (לא)עכשיו', עבור ב-'שוברים שתיקה' וכלה ב'הארץ' (לא שלנו), עושים מלאכתם נאמנה, בהזנת אש השנאה-העצמית וחלקם לא מסתפק בכך, אלא דואג לפרסם זאת בעולם כולו ואף לקבל לצורך כך כספים מ'אוהבי ישראל' בעיקר באירופה.
הכפשת צה"ל וחייליו ומפקדיו, התנגדות מוחצנת לזכות העם היהודי על הארץ הזאת ושנאה ובוז כלפי כל מרכיב יהודי-מסורתי, הם רק חלק מהניסיונות של חלוצי השנאה-העצמית לגרום לגוף הישראלי לחסל את עצמו. לא פעם נעזרים תאים-מרעילים אלה ב'גילדות' ו-'קליקות' של מי שמתיימרים בעיני עצמם להיות 'אומנים' או 'אנשי רוח' שהמכנה-המשותף לכולם עובר בשנאה-עצמית לישראל.
עד כה טרם נמצאה למחלה הממארת הזאת תרופה' אבל דווקא בשל כך' צריך להסכים כי הדרך היחידה להתייחס אליהם' היא כפי שמתייחסים לחולים: צריך לרחם על המסכנים והאומללים האלה ולא לכעוס עליהם, ממש כפי שאסור לכעוס על חולים הזקוקים לרפואה.
