פרשת 'שמיני'
" ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל"- היום בו נחנך המשכן.
אהרן הכהן הגדול מקריב קרבנות ומברך את העם. במעמד זה קיימת התגלות של אלוקים, אש יורדת מהשמיים ושורפת את הקרבונות.
עולם המשכן הוא עולם הנסים, עולם של השראת השכינה בעולם הזה המאפשר קיום קשר תמידי בין ה' לעמו- " ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלוקים וידעו כי אני ה' אלוקיהם" (ש' כט: מה-מו).
הפרשה ממשיכה באסון- שניים מבניו של אהרן אינם פועלים על-פי הציווי האלוקי ונשרפים באש, אהרן ובניו הנותרים, אינם אבלים, על-פי הנחיית משה.
בויקרא-רבה נאמר: כיוון שנכנסו שני בני אהרן להקריב ויצאו שרופין, אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא בשביל קידוש שמו של הקב"ה".
בהמשך ניתנים דיני כשרות לזיהוי בעלי-חיים כשרים. הלכות אלה ניתנות לבני-ישראל כדי להתקדש: " כי אני ה' אלוקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני".
התורה מסכמת את עניין אכילת חיות טהורות: " לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך" (דב' יד', כא').
מבין כל בעלי-החיים, נחשב החזיר לבעל-החיים המאוס במיוחד: " ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו" (דב', יד', ח').
כתבה וערכה: לאה ינון