'פנים באבן'/ אביבית לוי-קאפח
השירה הישראלית התברכה גם בלא מעט משוררות-מזרחיות, למרות שמסיבות שונות, רובן אינן מצויות במוקד ההתעניינות של אוהבי השירה העברית. אביבית לוי-קאפח, אחת הבולטות בחבורה הזאת, הוציאה-לאור את ספר-השירה הרביעי שלה. " אין עוד אמנות השומרת בעיקשות על לאומיותה של השירה" הצהירה אביבית לוי-קאפח באחד הראיונות שהעניקה לקראת פרסום הספר ואכן, שיריה מביעים חוויה רגשית המניעה את גלגלי השירה והיא מייצרת שפה משלה, להבעת החוויה הזאת.
אבני-הראשה הן אבני-יסוד הבונות ממלכה משפחתית, לה מוקדש הספר הזה ובשיר 'פתיחה', יש לכך ביטוי:
את אבני ביתי/ שנים מניחה בשמחה/ יד מן החלונות מושיטה/ נושאת שלום לעוברי אורח/ בשפתי הבלתי מובנת/ .
היא אינה חוששת לחשוש ובהמשך כותבת: האשה ניצבת מול האבן/ מבקשת להוציא ממנה את המים/ אל האבנים מדברת רבות/ היטב זוכרת/ לא להכות/ כי מים מסלע/ לא יצאו בלי נס/...
במלה אחת: תענוג!
