מי צריך ספורטאים-זרים בישראל?
הספורט הישראלי מלא וגדוש ספורטאים זרים ,שכבר הצליחו להשתלב במרבית הענפים ובמקרים רבים אף להשתלט עליהם כליל ובהם אפילו שחקניות כדורסל זרות הנותנות את הטון בליגת-הנשים בכדורסל.
החל משנת 1978 הותר שילובם של כדורסלנים זרים בארץ ומאז 1989 התאפשר גם שיתופם של שחקני כדורגל זרים בישראל. בליגת-העל של הכדורגל הישראלי, מותר כבר לרשום 6 כדורגלנים זרים, אף שמתאפשר 'רק' שילובם של 5 מהם במהלך המשחק ובליגה-הלאומית, מותר ל-3 זרים לשחק. בכדורסל בוטלה בשנת 2006 הגבלת רישום הזרים אבל בינתיים, חייבת כל קבוצה שיהיו לה שני ישראלים על ה'פרקט' במשחקים שאינם בינלאומיים, מה שמאפשר למשל לקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים לשחק מול מועדונים באירופה, בהרכב שכולו שחקנים זרים.
מכבי ת"א בכדורסל, היא המועדון שפרץ את כל הסכרים ובמשך שנים אף נעזר במיני 'תרגילים' על-מנת לאפשר שיתוף זרים ובכלל זה 'גיורים' מזורזים או נישואי-בוסר, של כדורסלנים זרים עם ישראליות.
המצב הפך לבדיחה עצובה, בעיקר בעת השמעת ההימנון-הלאומי, לפני שריקת-הפתיחה למשחקים, כאשר שורה ארוכה של שחקנים זרים עומדת לכבוד ה'תקווה' אך אינה יודעת אף לא מילה אחת מההימנון.
בתוך כך מצאו גם פטנט של 'התאזרחות' ובכך לאפשר למעשה לשחקן זר להשתתף במשחקים ב'תחפושת' של מתאזרח ובכך לחרוג מהמכסה המותרת.
לשקר הגס הזה שותפים הכל: בעלי הקבוצות, הסוכנים, השחקנים עצמם, ההתאחדויות השונות וגם חלק מהאוהדים המוותרים במודע על 'הזהות' של קבוצתם האהובה.
מאחורי שיתוף הזרים בספורט הישראלי, עמד השיקול לפיו, יתרום שיתופם להעלאה ולשיפור הרמה, אבל למעט מקרים חריגים, הוכיחה המציאות, כי מדובר בשטות שלא מחזיקה מים. כדורגלן או כדורסלן ברמה גבוהה, לא משחק בישראל כי אין לו מה לחפש כאן, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה כספית. מי שבכל זאת מגיע לארץ, הוא בדרך-כלל שחקן בינוני ומטה, בעל 'רקורד' אפור בחו"ל, או מי שכבר מצוי בשלהי הקריירה שלו ומכאן שתרומתו לשיפור הרמה והיכולת של עמיתיו הישראלית, בטלה בשישים.
אגב, לזרים הללו כדאי לשחק כאן, בגלל הקלות-מס משמעותיות בשכרם והודות לכך שבכל זאת, מדובר במדינה בעלת מזג-אוויר ידידותי, מקומות בילוי והרבה פחות מאמץ ודרישות מאשר מעבר-לים.
הפגיעה העיקרית הנובעת משיתוף זרים כה רבים, היא בנוער, שהרי כל זר המשחק בקבוצה, תופס את מקומו של צעיר מקומי מוכשר ועד מהרה הופכים הנערים הללו
מבוזבזים.
הצרה היא שאין כרגע מי שיפסיק את הבדיחה העצובה הזאת. העיקר ש'אנחנו על המפה...".