חיפוש
עקבו אחרינו
  • Facebook Basic Black

האלימות היא, כפי הנראה, חיינו!


הרצח המזעזע של האחות בסניף קופת-החולים בחולון והשבתת בתי-הספר העל-יסודיים, בתירוץ עלוב ומפוקפק כי מקורה באלימות, חברו השבוע יחד, להציג לחברה הישראלית תמונה מאוד לא נעימה, בלשון-המעטה, של פניה.

האלימות הישראלית אינה המצאה חדשה, היא הייתה כאן מאז ומעולם והיא כאן, כפי הנראה, להישאר לעולם.

האלימות הישראלית באה לידי ביטוי יומי, בכבישים, בתורים, בהתקהלויות, בוויכוחים, בתקשורת ובעצם בכל אתר ואתר. קשה להשוות את 'מדד האלימות' הישראלית לנעשה במקומות אחרים בעולם, אבל נראה שאין מנוס מהסכמה גורפת ולפיה ישראל היא חברה מאוד אלימה.

בסיפור הזה, קשה גם לבחון אם הביצה קדמה לתרנגולת או להפך, שהרי הבסיס נעוץ באלימות-מילולית הגוררת אחריה מעשים אלימים, אף שיש מסלול הפוך, הגורר אלימות מילולית, בעקבות מעשים אלימים. בשני המקרים מדובר במשהו שהפך להיות מקובל וזוכה בדרך-כלל למנוד ראש מצער ולהסכמה בנוסח הישראלי המקובל של 'מה אפשר לעשות?!, האלימות גם מוצאת ביטוי חופשי וחסר הגבלות ברשתות-החברתיות השונות, שם אין דין ואין דיין וכל דאלים, גבר.

העניין הוא שיש הרבה מה לעשות והמפתח לכך, לא מצוי דווקא במערכת-החינוך האימפוטנטית, אלא דווקא בבתי-המשפט.

התגובה הרכה והעגומה של בתי-המשפט, מכשירה את הקרקע למיסוד האלימות, בכל מקום ואתר. אילו הנהיגו בתי-המשפט יד-קשה, חמורה, לא-רחמנית ובלתי מתפשרת, הייתה החברה הישראלית פחות אלימה באופן משמעותי. אילו נגזרו על אשמים באלימות עונשים וקנסות כבדים, היו האלימים בחברה נזהרים יותר בהתנהגותם והתמונה הכללית, אולי הייתה נראית אחרת.

הצרה היא שאין מי שישפיע באופן חוקי ולא-אלים על המחוקקים ורשויות השיפוט לנקוט צעדים כאלה ולכן, האלימות הישראלית כאן, כפי כנראה לעולם וחבל.

#זכרונים #במוקד #זכרוןיעקב