שטח ציבורי-פתוח בארץ כמו בכלא
בכנסת מתגלגלת זה זמן הצעת-חוק שנועדה, אם וכאשר תאושר, לחייב את מוסדות התכנון בארץ, להקצות לכל אדם המתגורר בעיר, שטח ציבורי-פתוח בגודל של לפחות 7 מ"ר וזאת, במרחק שלא יעלה על כמחצית הקילומטר מביתו או במרחק 10 דקות הליכה ממקום מגוריו.
הצעת-החוק הזאת, באה על רקע הנתון המדהים ולפיו השטח הציבורי-הפתוח במדינת ישראל, עומד בערים על 3 מ"ר בלבד (!) בממוצע, פחות משטח-המחיה של אסיר בכלא הישראלי,
וזאת לעומת שטחים דומים במדינות מערב אירופה, שם הם משתרעים על פני 20-40 מ"ר.
בתוך הנתון הזה, מתגלים גם פערים בתוך הערים עצמן, כך למשל שצ"פים בצפון תל-אביב, מגיעים ל-13 מ"ר 'ירוקים' לעומת 1 מ"ר בדרום-העיר.
תופעה דומה ניתן למצוא במרבית הערים ובמיוחד בירושלים וחיפה ואילו בישובים העירוניים הערבים, אין שום אחיזה במציאות למושג של שטחים ציבוריים-פתוחים.
הסיבה להעדר שצ"פים במרחב העירוני, נעוצה כמובן בשאיפה של הקבלנים, למקסם רווחים על חשבון 'שטחים ירוקים' ועל-פי הצעת-החוק החדשה, לא תתאפשר השלמת בנייה, ללא הקצאה ופיתוח שטחים ציבוריים-פתוחים כנדרש.
למעשה מדובר במאבק מתמשך, בין 'ריאות ירוקות' לבין חגורות-בטון ובשלב הזה, ידם של הבניינים בערי-ישראל, על העליונה. לא ברור עדיין מה הסיכויים של הצעת-החוק בנושא זה ואיך בדיוק תתבצע אכיפת-החוק, אבל לפחות טמונה בה בשורה טובה לעתיד ירוק יותר.