מי צריך מנהל-מקצועי?
הכדורגל וגם הכדורסל, הפכו כבר מזמן מעיסוק בספורט תחרותי, לעסקים גדולים. באירופה ובארה"ב מדובר במועדונים המגלגלים סכומי-עתק ולכן גם מתנהלים כעסקים, לעתים חובקי-עולם, לכל דבר. בישראל התופעה הזאת קטנה בהרבה וחדשה באופן יחסי ובכל זאת, אם פעם די היה בחבורה מוכשרת של כדורגלנים, או כדורסלנים ומאמן מוצלח, כדי לזכות באליפויות, תארים וכספים, הסיפור הזה הוא נחלת העבר.
הספורט הקבוצתי-תחרותי התגבש ליצירת מנגנון היררכי ברור כאשר בראש הפירמידה נמצא הבעלים של המועדון, מי שמחזיק במניות והעסק' כולו שייך לו. בינו לבין המאמן, נמצא מנהל-מקצועי (מנג'ר או ג'נרל-מנג'ר) ותפקידו לשמש הסמכות המקצועית לגבי כל המתרחש במועדון ובכלל זה בחירת שחקנים, התאמתם לקבוצה וניהול מקצועי של המועדון. במקום השלישי נמצא מאמן הקבוצה, האחראי על אימון השחקנים והוא נעזר בצוות נרחב של עוזרים ובתוכם מאמני-כושר, צוותים רפואיים, מעסים ולא פעם גם פסיכולוגים. לצד כל אלה יש את ה'סקאוטים', שתפקידם לאתר בעולם שחקנים העשויים לעמוד לרשות הקבוצה וכמובן כל אנשי המשק והמנהלה של המועדון.
מעמדו של המנהל-המקצועי במבנה-הארגוני הזה מכריע. הוא משמש סוג של מנכ"ל בחברה, שיעדיה מוגדרים ומדידים ונושא באחריות בלעדית להצלחה או לכישלון, כשאת הדין-וחשבון, עליו לתת למעסיקו, הבעלים.
בישראל הסיפור הזה עדיין לא אפוי לגמרי והדוגמא הקלאסית היא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה שרק לאחרונה מינה מנהל-מקצועי (זר' שכבר התפטר!), לעומת מכבי תל-אביב המתנהלת בסטנדרטים אירופאים עם מנהל-מקצועי בעל סמכות ומעוף.
לא תמיד זאת ערובה להצלחה (ע"ע מכבי ת"א בכדורסל) אבל אין בעולם מועדון המכבד את עצמו שאין בו מנהל-מקצועי. הבעיה מתחילה ומסתיימת, כאשר אין מלכתחילה הגדרת גזרת-אחריות של המנהל-המקצועי (שוב, מכבי ת"א בכדורסל), אבל קבוצת כדורגל או כדורסל, המתקיימת ללא 'מנג'ר' בעל שיעור-קומה, אין לה סיכוי לשרוד בעולם של ספורט קבוצתי תחרותי ובשוק פראי שמגיע היום עד שערי סין.
