היכן הוחבאה השירה-המזרחית?
ד"ר קציעה אלון פרסמה לאחרונה ספר חדש ובו שאלה נוקבת בדבר העלמה' של השירה-המזרחית בישראל.
הבסיס העובדתי לשאלה הנפיצה הזאת, טמון בכך שבמשך עשרות שנים, לא נכללו משוררים-מזרחיים בקאנון המקובל בחברה הישראלית ומכאן תוהה ד"ר קציעה אלון, אולי הם לא ידעו עברית ולא שלטו במכמני השפה? או שמא לא היו מוכשרים מספיק?.
רשימת המשוררים העבריים, אותם למדו בבתי-הספר ובאקדמיה ואשר זכו למחקרים, מאמרים וגם להלחנת חלק משיריהם, ארוכה וכוללת בין השאר את נתן זך,יונה וולך, דוד אבידן, מאיר ויזלטיר, יהודה עמיחי, רחל, שלונסקי, לאה גולדברג ועוד.
ברשימה החלקית הזאת, נפקד מקומם של משוררים ומשוררות מהצד המזרחי של החברה הישראלית והטענה המרכזית היא, שמדובר בעצם במוצא-רעיוני שנדחק לקרן-זווית, תוך התעלמות מקיומו.
מעבר לכך, מדובר בהמשך ישיר להכחשה שעמדה בבסיס התרבות-הישראלית וביצירת אווירה תרבותית שלא מצאה צידוק לכלול שירה הכתובה בידי משוררים מזרחיים.
המשורר ארז ביטון, בזכותו הוקמה 'וועדת ביטון' שבר אולי את תקרת-הזכוכית בתחום זה, אבל המבחן יתמשך על-פני עוד שנים ארוכות, עד שמשוררים מזרחיים ימצאו עצמם בקונצנזוס התרבותי בישראל.
חומר למחשבה!
המשוררת מירי בן-שמחון.
