'ללה מרי'/מרים בניון-גולן
בראיון שהעניקה לא מכבר המשוררת מרים בניון-גולן (רעייתו של הזמר עמיר בניון) סיפרה בין השאר כי " למרות שההורים שלי נולדו בארץ, הם שייכים לדור שמתכחש לעבר, שרוצה לדבר רק עברית ומתרחק מהמסורת. הדור שלי לעומתו, עשה את הסינתזה".
הדברים הללו של מרים בניון-גולן מקבלים משמעות מיוחדת, כאשר קוראים בספר השירים שלה "ללה מרי". שם ניתן לחוש בחיפוש דרך, בחציבה בתוך בזלת המלים, מתוך ניסיון כן וחריף, למצוא מקום בשפה ובעולם, בעצימת-עין, מסווה פנים,באופן בו היא מסמנת, מעתיקה מקום, משננת, שואבת, לובשת ופושטת.
שלושה שערים יש בספר השירים ובהם סבה וסבתה, הוריה, היא עצמה וחתנה-אהובה.
הקטע הבא מתוך "ללה מרי" עשוי להמחיש רבדי שיריה:
איך אדע שזו הדרך, עוד עוצמת עיני בכל צומת / שלא ינגף לבי מאפשרויות החרטה / גם אם אין בי דבר לא יקום לי צער / מלבדה, מסוד פניה מחשיכה חדרי / אני מעתיקה מקומי / לא אשכח לסמן בפרורי געגוע / ואשנן מוצאיה, כך אוכל לשוב להבקיעה / מן האבן הראשונה ומה אעשה שהיא שואבת אותי אל תוכה / ואין לי אלא זכרון המוסיקה / איך אדע שזו הדרך עוד לובשת באותו הבשר / ופושטת יופי ואין לי אלא זכרון עצמו / והלב הזה מבזלת, שלא ישנה /.