מה קרה לאסתטיקה?
השימוש ההמוני הנפוץ ביותר של מושג האסתטיקה, עבר לתחום מוגדר ומוזר ועושים בו שימוש דווקא בעולם-הנשי ובמקביל בטיפולים של ניתוחים פלסטיים, שתכליתם לשנות ולשפר את המראה החיצוני. המעבר הזה של האסתטיקה למרחב הזה, אינה רק בעייתית בכל הקשור לסילוף של הרעיון, אלא מעיד יותר מכל על רדידות מחשבתית וגיוס הגדרה פילוסופית בעיקרה, לצרכים גופניים, שרובם בני-חלוף. כך אירע גם למושגים מחשבתיים אחרים כמו למשל הפילוסופיה, אשר הפכה בפי ההמונים למילת גנאי, בעוד פירושה האמתי הוא 'אהבת החכמה'...
מקורה של האסתטיקה ביוונית ומהמלה 'אסתתיס' שפירושה 'תפיסה חושית' ורק במאה ה-18 נקבעה והונצחה על-ידי הפילוסוף הגרמני באומגרטן כמושג פילוסופי.
האסתטיקה דנה ביופי של היצירה האמנותית, במנותק מהמציאות החברתית הסובבת אותה ובמאה ה-18, היא נקשרה לתחום ה-הרמנויטיקה, כמדע הפרשנות, המנסה לעמוד על היחסים השונים, בין היוצר, הקהל והיצירה.
האסתטיקה מעלה שאלה מרתקת, האם היפה או הטעם, הוא דבר סובייקטיבי תלוי-נושא, או שמא אובייקטיבי תלוי-מושא.
מעבר לכך, נדרשת השאלה בדבר, האם החוויה האסתטית מקורה בתודעה של הפרט החווה אותה כאדם פרטי, או שמקורה באובייקט עצמו והוא בעל המאפיינים האסתטיים, בהם יכול הפרט להבחין?
בתרבות המודרנית מתקיימת חלוקה בסיסית בין אמנות-הבמה (ריקוד,מוזיקה, שירה, תאטרון, קולנוע וכד') העוסקים בזמן, לבין אמנות חזותית (ציור, פיסול, אדריכלות, צילום) העוסקים בחלל והשטח, לבין הספרות.
קיימות למעשה ארבע גישות בסיסיות בעניין זה:
הגישה הקוגניטיבית (אמנות המסוגלת להאיר מציאות על-ידי חיקוי וייצוג.
הגישה האמוטיבית (יכולת היצירה לעורר רגשות).
הגישה השיפוטית (יופי חד-פעמי המובדל מהטבע).
הגישה החברתית ( אמנות וחברה).
מקומה של האסתטיקה בפילוסופיה של האמנות ומי שמבקש להעשיר ידיעותיו בתחום מרתק זה, מוזמן לעיין בספרו של אוברטו אקו "תולדות הכיעור" (זמורה-ביתן-כנרת 2013) או בכתביו של תומס אקווינס משנות ה-60.'אסכולת פרנקפורט' מרחיבה את היריעה ומדברת על שבירת היחס המסורתי בין האמן, שפתו האמנותית והיצירה עצמה. האמנות נתפסת כבעלת מיימד פרודי ( יצירה המחקה באופן קומי יצירות אחרות בכל תחומי האמנות) וכיווני וסימני הזהות, נתפסים בה כחלולים וחסרי משמעות.
ז'ק דרידה היהודי, כבר קבע את ה-'דקונסטרוקציה' (פירוק טכסט והבנייתו מחדש בקריאה ביקורתית) כבסיס ל'פוסטמודרניזם והתוצאה המפתיעה לא איחרה לבוא: מה שנתפס כ'אמת' בסימן, מה שניתן לצפייה ביצירה אמנותית,- נתון למעשה לפרשנות ולקריאה מחודשת, בכל פעם מחדש!.
תמצית הדברים הללו מחוללת ניגוד בולט ומוחצן בין מקורותיה והשפעותיה של האסתטיקה, במובן הרחב והמעמיק של המושג, לבין השימוש הנלוז בו עושים שימוש, למשל בטיפולי-פנים וניתוחים פלסטיים...