פרובוקציה תת-תרבותית
האמירה המצוטטת כאן הצליחה כבר ליצור סערה-רבתי ברשתות החברתיות, במיוחד משום שמרבית הקוראים שנתקלו בה, פשוט התייחסו ל'פשט' של הדברים ולא טרחו לנסות ולעמוד מה בעצם עומד מאחורי המלים הפוגעניות.
הפרובוקציה המילולית הזאת, נוגעת בקבוצה של עצבים חשופים ועושה בהם שמות: שימוש בחלק ממשפט שנלקח מאירוע שנודע לימים כ"טיסת השוקולד", במהלכה התעללו נוסעים חסרי גבולות, בדיילים של מטוס אל-על, על רקע אי-מכירת שוקולד לנוסעת חמת-מזג ושלוחת-רסן ואחר-כך, קישור מלאכותי לאשה ערביה, כאשר החיבור בין שני העולמות הללו, נעשה באמצעות כינוי גנאי ,המקובל בלשון הביבים המקובלת.
אפשר גם לראות בצירוף-הלשוני הזה סוג של פואמה, שהרי כמעט רק כך, ניתן היה לחשוף את הערווה הציבורית, שנתגלתה בעת הטיסה ולחבר אותה לביטוי גנאי, הלקוח מעולם השטנה כלפי ערבים.
הפרובוקציה הלשונית הזאת ,מסמלת גם סוג של מכנה-משותף, כפי שהתקבע במוחם של מחבריה: זהות סמלית בין ערביה לבין מי שמסרב למכור שוקולד במטוס לפרחחית. החיבור הזה, בין הערביה המגונה, לבין הדייל (שאינו מוזכר בטקסט), יוצר זהות בין שני המרכיבים ה'שליליים' של הסיפור: הדייל הסרבן והערביה ומנציח את מעמדה הפגוע וה'חיובי' של הגברת המנומסת מ'טיסת השוקולד'.
הביטוי 'יא זבל' מיוחס כמובן לדייל, מי שסירב למכור שוקולד לנוסעת, אבל הוא מהווה גשר-לשוני צר ועמיד, ממנו כלפי דמותה של הערביה השנואה, מה שמחזק עוד יותר את העוצמה הנסתרת כלפי שניהם גם יחד.
כך יוצרים פרובוקציה לשונית, שמסעירה אולי את הרשתות החברתיות, אבל בהחלט מדובר במשהו עמוק
הרבה יותר ומלבב הרבה פחות, בכל הקשור לתת-התרבות שבאה לידי ביטוי באמירה הזאת.