אחי, דבר עברית!
כאשר שמעתי לראשונה צעיר הפונה לבעל בית-מסחר מקומי ואומר לו: "תביא לי שתי קילו בעשר שקל כאילו" חשתי את לחץ-הדם שלי מטפס לגבהים לא מוכרים וזאת בגלל אותה חולשה (חולנית?) שיש לי לשפה העברית. במונחים של-פעם, משפט כזה משול היה בעיני לרצח בדם-קר אלא שבמהלך השנים התרחשו אצלי שתי תופעות: הבנתי שנותרתי תקוע בעידן קדום ויש אומרים אף מפגר והשכלתי עם העובדה לפיה השפה העברית הינה סוג של התפתחות תקשורתית הנעה בקצב מהיר מאוד אל הלא-מובן.
ההבנות הללו לא שיפרו את מצבי הנפשי, שהרי עד היום אני מתחלחל וזועם למשמע שגיאות מחרידות בשפה העברית ולא פעם גם מציב עצמי בעמדה של ד"ר אבשלום קור, לתקן עולם ומלואו.
רק מי שאולץ ללמוד את השפה העברית, יכול להעיד על הקושי הרב הכרוך בכך ועל העובדה שמדובר בעצם במהפיכה הגדולה ביותר שהתרחשה בעולם היהודי בעת החדשה, שהרי תקומתה המחודשת של השפה העברית, אחרי קיפאון של אלפי שנים, אינה אלא בבחינת נס.
במרוצת השנים שינתה השפה המחודשת את פניה ושאלה מלים ומושגים מעולם-התוכן של צה"ל, בתוספת עגה הלקוחה מעולם המושגים של 'הגשש החיוור' וגם אימצה לעצמה מילים מהשפה הערבית, עד שקווי-המתאר שלה השתנו ללא הכר.
אחר-כך חדרה לעולמה של העברית הטכנולוגיה החדשה ובה מושגים והגדרות מעולם המחשבים והיא הפכה לשפה פחות ידועה ומוכרת, למי שלמד אותה לראשונה אך לפני שני עשורים, שלא לדבר על מי שחבש את ספסלי האולפן בשנות ה-60 של המאה הקודמת.
התהליך הזה עתיד מן הסתם להמשך גם בעתיד ולא תעזור האקדמיה ללשון-עברית וגם לא אבשלום קור ושאר שומרי-הסף של השפה העברית, איתם אני מזדהה. העברית תלבש כל העת שמלות חדשות, לא מוכרות ומאוד לא תקניות, אבל כבר השלמתי עם רוע הגזירה ומבחינתי אפשר להמשיך ולדרוש "שתי קילו בעשר שקל כאילו" ובלבד שלא יחדרו לשפה הזאת מילים ומושגים בלע"ז! זהו קו-ההגנה האחרון של מי שהעברית יקרה לנפשו, כל השאר ממילא אבוד...